מה זה בית דין רבני?

פשוטו כמשמעו "בית דין", הוא בית דין שמכריע על סמך ההלכה היהודית. החובה להקים

בתי דין באופן כללי ניתנה על ידי ה' בפסוק "מנה שופטים ושוטרים בכל שעריך".

בישראל העתיקה הייתה רשת סבוכה של בתי דין. בית דין גבוה (הנקרא בית הדין הגדול, "בית משפט גדול") של 71 חכמים שהתכנס בירושלים, באזור הר הבית של ימינו . בית דין זה חזר למשה עצמו, שקרא ל-70 זקנים להצטרף אליו בהדרכת האומה, והפכו 71 זקנים בסך הכל. בדורות מאוחרים יותר, החכם ביותר בחצר, שנקרא הנשיא, תפס את מקומו של משה. לבית המשפט הזה היתה המילה האחרונה בכל הנושאים המשפטיים.

היו כמה בתי משפט של 23 שופטים, שהתכנסו בערים הגדולות בישראל דאז. כמו בית המשפט הגדול, בתי משפט אלו היו מוסמכים לנהל פסיקות כספיות, כמו גם עונשי גוף ומוות.

בקהילות קטנות (המורכבות פחות מ-120 גברים בוגרים) היו בתי משפט של שלושה בלבד (או יותר, בתנאי שהמספר יישאר אי-זוגי), שלא היו מורשים לבצע עונשים גופניים או מוות.

יש לציין שזה היה נדיר מאוד להטיל עונש מוות. חז"ל בתלמוד קובעים שכל בית דין שהוציא להורג אחת ל-7 שנים - או לפי מסורת חלופית 70 שנה - נחשב ל"רצחני".

כיצד היו מתמנים לבית דין זה?
בנוסף להיותו חכם, צנוע, ירא אלוקים, חסר תיעוב כסף, אוהב אמת, אהוב ובעל מוניטין, כל חבר בית דין היה צריך לקבל הרשאה לשבת על כס השפיטה.

הרשאה זו, הנקראת סמיכה, יכלה להינתן בארץ ישראל רק על ידי מי שקיבל סמיכה בעצמו. לפיכך, הייתה שרשרת בלתי פוסקת של סמכות חוזרת אל משה. רק מישהו בעל סמיכה זכה בתואר "רב".

זה הציג בעיה. כשהרדיפות בישראל מנעו מחכמים להעניק סמיכה, ומרכז הכובד היהודי עבר לבבל, הסמיכה האותנטית נכחדה.

המושג "רב" משמש עד היום בהסמכת רבנים, אך אין לו משקל כמו פעם. כתוצאה מכך, לבית הדין המודרני אין את מלוא הכוח לתפקד כפי שהיה בחצרות של פעם. גם אם הם היו רוצים, הם לא יכלו להטיל עונשים או לגבות קנסות מסוימים על פי התורה.

בתי הדין הרבנים כיום
למרות ההגבלות הללו, לבית הדין הרבני יש תפקיד חשוב גם היום. הוא פוסק בין יחידים בסכסוכים, מכריע בענייני גיור ליהדות, מפקח על גירושין ומספק הדרכה לקהילה. דייני בית הדין הרבני מרבים לנהל מחלוקות הקשורות בפיקוח על בתי אוכל ומפעלים מקומיים, ומאשרים שהמזון המיוצר בהם כשר.

(לעיתים ניתן להקים בית דין אד-הוק לצורך גישור בסכסוך ספציפי. כל צד בוחר שופט שלדעתו אמין, ושני השופטים בוחרים שלישי שיצטרף אליו. לפני תחילת הבוררות, כל צד מסכים לציית לפסיקת בית הדין הזה.

הנה כמה מונחים נפוצים שאתה עשוי להיתקל בהם בעת אינטראקציה עם בית דין:
דיין: שופט. כותרת זו חלה על כל חברי בית הדין. במקומות מסוימים, שם התואר משמש לפני שמו של הדיין. אז במקום "הרב גולדשטיין" היית קורא לו "דיין גולדשטיין".

אב"ד: אב בית הדין. זו התואר שניתן לחבר הבכיר ביותר בבית הדין, שלוקח תפקיד מוביל בקבלת החלטות.

בית דין שטיבל: "שטיבל" הוא כינוי ביידיש ל"בית קטן". לפיכך, בקהילות דוברות יידיש הכוונה היא ללשכות בית המשפט.

הזמנה: הזימון שהוציא בית הדין לדיונים.

טוען רבני: אדם שעבר הסמכה משפטית לסייע למישהו בהצגת תיק בפני בית הדין.

גט: הכוונה היא לשטר גירושין שנכתב במיוחד, הדרך היחידה לסיים נישואים בין שני בני זוג יהודים חיים.

גיור: מתייחס לתהליך הפיכתו ליהודי.

דין תורה: מונח זה בא להתייחס למשפט שנראה בבית דין. כך יכול אדם אחד לומר שהוא קורא לאחר לדין תורה.

פסק: הכוונה היא להחלטה הסופית שהוציא בית הדין. זה יכול גם להתייחס להדרכה שניתנה על ידי רב מוסמך מאוד שהתבקש להתייעץ בנושא ספציפי.

כמה נקודות אחרונות:
עבודת בית הדין היא הכרעה במצבים שבהם יש מחלוקת, משפחות מפורקות וחוסר יושר. עם זאת, עבודתם חיונית להבאת שלום לקהילה שלהם. כך, אומר התלמוד, שופט השופט ביושר והוגן נחשב לשותף עם ה' בבריאת העולם. ה' בורא את העולם, והשופטים הופכים אותו למקום ראוי למגורים, קדוש ואלוקי.

כששני בעלי דין מופיעים לפני בית הדין, הם חשים לא פעם נסערים ומתוסכלים. גם החכם מבין השופטים יתקשה לספק את שניהם. אולם, חכמינו אומרים שכאשר בעלי הדין עוזבים, לאחר שקיבלו את הדין על עצמם, יש לראות את שניהם כצדיקים גמורים.